ביאור:בראשית כב ג

בראשית כב ג: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כב ג.

ראה: השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ

אברהם כבר התנסה בדבר דומה כאשר הוא נאלץ לגרש למדבר את ישמעאל, בנו הראשון והאהוב. אברהם הבין שאלוהים חוזר על אותו התהליך.
רש"י מסביר שאברהם הזדרז לעשות את פקודת אדוני. הוא קם מוקדם, ובעצמו חבש את החמור וביקע את העצים כך שהכול יהיה מוכן להקרבת קורבן לאלוהים.
בסוף הסיפור נאמר שאברהם הלך לבאר שבע, ולכן סביר שאברהם גם יצא מבאר שבע בדרכו להר המוריה. אברהם הגיע ביום השלישי, כלומר הוא הלך יומיים.

וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ

מקובל שבתנ"ך השמות מופיעים לפי סדר חשיבותם החל מהחשוב ביותר, וכאן הנערים מופיעים לפני יצחק.

האם אברהם ממש לקח את שני הנערים לפני שהוא לקח את יצחק?
האם יצחק היה פחות חשוב בעיניו?
האם אברהם לקח את הנערים כדי שיעזרו לו לשכנע את יצחק לבוא איתו?
האם אברהם ניסה לתת ליצחק מנוחה ארוכה יותר?
האם יצחק נכשל בחינוכו ועשה דבר רע המצדיק את מותו?

אברהם לבטח ידע שאלוהים, שנתן ליצחק את שמו עוד לפני שהוא נולד, לא באמת ידרוש ממנו להקריב את יצחק. הוא ידע שהוא הצליח במשימתו לחנך את יצחק כראוי. הוא הבין שמדובר בניסיון ליצחק.

אלוהים לא אמר לאברהם לספר ליצחק ולשרה את אשר ציווה עליו, ולכן אברהם לא הודיע להם. מעניין איך שרה ויצחק היו מגיבים אם אברהם היה מספר להם על פקודת אדוני. לדוגמא, כאשר יפתח הגלעדי הסביר לבתו את נדרו, היא ענתה: "אָבִי פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל יְהוָה, עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ" (שופטים יא לו).

וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה

אברהם לקח מספר גזעי עצים, וביקע אותם לגזרי עץ. הכותב מדגיש שהעצים היו מיועדים לעולה. כנראה היה ידוע שכך יש לעשות על מנת לקבל עצים המתאימים לקורבן עולה. לא ברור אם אברהם הסביר ליצחק מהי מטרת העצים, אך ידוע שיצחק הבין מה היא מטרת העצים, שכן בהמשך הוא שואל בחשד: "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" (ביאור:בראשית כב ז).

לא ברור מדוע שרה לא שמעה את רעש הגרזן ההולם בעצים ולא יצאה לחקור, במיוחד שלאחר מכן אברהם ויצחק עזבו את המחנה עם חמור עמוס בעצי עולה. ייתכן שהיא לא היתה בזמן הזה עם אברהם אלא בביתה שבחברון.

אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה

אלוהים אמר לאברהם לקחת את יצחק: "אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהו שָּׁם לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (ביאור:בראשית כב ב). בנוסף, לא ברור איפה שוכנת ארץ המוריה או היכן נמצא הר מוריה. עם זאת, ידוע שמדובר על מקום בכנען שנמצא במרחק הליכה של יומיים-שלושה מבאר שבע. עם השנים זוהה הר הבית עם הר העקדה שבארץ המוריה. פרוש השם "מֹּרִיָּה" אינו ברור. עם זאת, ידוע ששם אברהם החזיק את "הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ" (ביאור:בראשית כב י), ושבתנ"ך יש שני בנים אשר הוקדשו לאדוני לשרתו:

על שמשון נאמר: "כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, ּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (שופטים יג ה)
על שמואל נאמר: "וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים ונְּתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (שמואל א א יא).

מקובל שהפירוש למילה "מוֹרָה" הוא תער או סכין חדה מאוד (אפשרי שמדובר בסכין מיוחדת לגילוח).

המילה "מֹּרִיָּה" מצלצלת כמו "מוֹרָה" (תער). מכיוון שאין פירוש אחר למילה מוריה, ומכיוון שיצחק כמעט נשחט במאכלת לראשו ברגע שמסמל את המעבר של יצחק מרשות אביו לרשות אלוהים שהצילו, כמו במקרה של שמשון ושמואל, ניתן להסיק שארץ המוריה היא ארץ "סכין הקורבן", לאמור, המקום שבו אלוהים ציווה על אברהם לבנות מזבח והמקום שבו אברהם כמעט הקריב את יצחק בנו. בעתיד יבנה במקום הזה בית המקדש אשר בו יעלו עולות לאדוני.

בן כמה היה יצחק?

גילו של יצחק הוא חשוב מאוד לסיפור.

אבן עזרא מסביר שיצחק לא היה צעיר מגיל 5, משום שיצחק סחב כמות עצים גדולה המספיקה לשרפת הקורבן כולו.
לא סביר שיצחק היה איש מבוגר, כי אברהם התייחס אליו בתור 'נער'. אדם מבוגר, שאינו חלש בשכלו, היה שואל יותר ואולי מתנגד למות ללא הסבר.
אבן עזרא דוחה שיצחק היה בן 37, ושרה אמו מתה כאשר היא שמעה מה קרה, כי מזה משתמע שיצחק הסכים מרצון לשחיטה, ולכן היה חייב לזכות לכבוד כפול מהכבוד שמגיע לאביו.
סביר שיצחק היה בטווח הגילאים שבין 13 ל-17, הגיל שבו ישמעאל עבר את המילה, ועד הגיל המירבי שבו ישמעאל שוחרר וגורש למדבר לעבור את הניסיון שלו.

לפי הכתוב אברהם אמר: "ואֲַנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד כֹּה ... ויִַּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה ויַָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ ... וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (ביאור:בראשית כב ו).
"נַּעַר" – זה הגיל שבו אדם נמצא במהלך תקופת ההתבגרות, בדרך כלל בין הגילאים 12-19 (ויקימילון). לעבדים וחיילים קראו 'נער' אפילו בגיל מבוגר יותר.

אברהם קרא לחייליו נערים: "בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלו הַּנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכו אִּתִּי: עָנֵר אֶשְׁכֹּל ומַּמְרֵא, הֵם יִקְחו חֶּלְקָם" (ביאור:בראשית יד כד)
אלוהים כינה לישמעאל נער כאשר ישמעאל היה כבן 13 עד 17, ככתוב: "ויַֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ" (ביאור:בראשית כא יב).
לבן כינה את רבקה נערה כאשר היא הסכימה להתחתן עם יצחק, ככתוב: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת פִּיהָ" (ביאור:בראשית כד נז).
עשו ויעקב נקראו נערים כאשר עשו התחיל לעבוד בשדה: "ויִַּגְדְּלו הַּנְּעָרִים, ויְַהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה" (ביאור:בראשית כה כז).
על יוסף נאמר: "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹאּן, וְהואּ נַעַר" (ביאור:בראשית לז ב).
על יוסף נאמר גם: "וְשָׁם אִתָּנו נַּעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים" (ביאור:בראשית מא יב), "וְיוֹסֵף, בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה" (ביאור:בראשית מא מו), אולם בגלל שיוסף היה עבד הוא נקרא נער גם כאשר הוא בן 28.

ניתן לסכם שיצחק היה בגיל 12-15 בערך, שכן הוא לא היה עבד, חייל או איש עבודה.

בגיל כזה יצחק הבין את שאברהם מתכנן לעשות לו, היה מוכן להקריב את עצמו, הבין את הבעיה, והבין את התשועה שאלוהים העניק לו כאשר לפתע הופיע איל כשר ושלם בסבך, שימות בכל מקרה.

בהמשך יצחק יעמיד את בניו: עשו ויעקב, בניסיון דומה. יצחק ניסה את אלוהים במטרה לראות אם אלוהים יביא ברכה לעשו בציד מוצלח ומהיר לפני שהוא יברך אותו, כאשר יצחק ביקש מעשו: "וְצֵא הַשָּׂדֶה, וְצודָּה לִּי צידה (צָיִד)" (ביאור:בראשית כז ג), ויצחק שלח את יעקב עם תרמיל בלבד לחרן לראות אם הוא יחזור עם רכוש רב.